מקור תמונה: www.freepik.com
אין ספק שהשנה האחרונה הייתה שונה ומיוחדת. כולנו מצאנו את עצמנו שואלים שאלות על מהות החיים. מה חשוב לנו ומה פחות, ולאט לאט אנחנו מגדירים מחדש את הגבולות של עצמנו. מכל עבר אני פוגשת נשים וגברים שמחליטים דווקא עכשיו לשנות את מקום העבודה, לעבור לגור במקום אחר, להתגרש, להביא ילדים לעולם, לשנות את סדרי העדיפויות… כנראה שזה מה שקורה כשמגיעה מגפה עולמית שמערערת את כל היסודות שלנו ולוקחת לנו את תחושת השליטה על חיינו.
ומעל הכל מנצחת המשפחה! בשנה הזו המשפחה הפכה להיות האתגר הכי גדול שלנו ומקור הגאווה והתמיכה העיקרי שלנו. הסתגרנו בבתים בלית כורחנו, הצטופפנו יחד, פחדנו לחבק ולנשק, והתמלאנו געגוע. עצרנו את מירוץ החיים כדי לגלות בדיוק מה ואיפה חסר לנו… שאלנו את עצמנו האם זו המשפחה שחלמנו עליה? ואם לא – אז איך הגענו לכאן ומה עושים עם זה עכשיו?
בעבודתי באגודה למען הלהט"ב הרגשתי את זה מבעבע! הרגשתי את החור הגדול שנותר בהיעדרה של משפחה. ואת העוצמה האדירה שמעניקה משפחה אוהבת ותומכת – קיצוני כמו הכל בתקופה הזו.
משפחה גאה: עידן חדש אותם אתגרים
אנחנו עדיין רואים אפליה וסטיגמות כלפי להט"ב. חשש לצאת מהארון, חוסר קבלה של המשפחה של הבן ההומו או הבת הלסבית. גם אחרי היציאה מהארון ואפילו כשחיים בזוגיות להט"בית, עדיין קיימים מצבים רבים הפוגעים בתחושת המשפחתיות. התעלמות המשפחה מבן או בת הזוג, ניסיון להסתיר מהסביבה, אי תמיכה במיסוד היחסים או בהבאת ילדים לעולם ועוד.
נכון, אלו אתגרים לא חדשים, והם אף הולכים ופוחתים לאט לאט. ובכל זאת, מה שכן השתנה זה היחס של חברי וחברות הקהילה עצמם. לתחושתי, משהו בתקופת הקורונה שבר את האדישות. פתאום מחפשים יותר להרגיש שייכים לתא משפחתי כלשהו. פתאום חשוב יותר מבעבר למסד את הקשר, להכריז עליו בפני העולם ולבסס את הדבר הזה שאנחנו יוצרים – את המשפחה החדשה שלנו.
ועם הרצון לבסס את המשפחה עולה גם התסכול והאכזבה מהאפליה בחוק ומחוסר השוויון. ההיתקלות בחסמי החוק והמשפט גוברת ועימה גם הרצון להביא לשינוי. ורק נזכיר שההקשר החברתי והפוליטי מעולם לא היה מעורר תקווה יותר מהיום. עם ממשלה חדשה וסגנון מנהיגות חדש שאולי יצליחו להביא לשינוי המיוחל.
יום המשפחה הוא ההזדמנות בעיני להביט אל השינוי המיוחל ואל המשפחה שלנו. להוקיר תודה עבורנו ולא פחות חשוב- עבור הנאמנות שלנו לעצמנו.
שינוי זה לא זבנג וגמרנו!
השינוי קורה בתהליכים. והאמת שכבר מרגישים את זה בשטח. רק לאחרונה ראינו את שר הבריאות החדש מנחה את בנקי הזרע להשוות את התנאים של שתי אימהות המביאות יחד ילד על ידי תרומת זרע, לתנאים של זוגות הטרוסקסואליים שעוברים את אותו התהליך.
וראינו גם את פסק הדין התקדימי שניתן בחודש שעבר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. פסק דין שביטל את הדרישה האוטומטית לעריכת תסקיר עו"ס בבקשה למתן צווי הורות להורים להט"בים.
ומהם בכל זאת המחסומים העומדים בפני המשפחה הגאה?
המחסום הראשוני והבסיסי הוא סוגיית הנישואין. שני גברים או שתי נשים עדיין לא יכולים להינשא בצורה רשמית במדינת ישראל. הם נתקלים ונתקלות בקשיים רבים בבואם לאמץ ילדים או להביא ילדים באמצעות פונדקאית. ורבים אף לא חולמים על כך בשל העלויות הגבוהות. רבים בוחרים ללדת ילדים במודל הורות משותפת, שהוא מודל הורות נהדר בעיניי, אבל יש בו הרבה דילמות ומורכבויות רגשיות, לפני הכניסה להורות ובמהלכה. לכן חשוב ליצור תיאום ציפיות בין ההורים ולערוך הסכם הורות משותפת. בליווי של איש או אשת מקצוע שיעניקו מעטפת רגשית ומשפטית לתהליך. כיום בתי משפט מעניקים תוקף משפטי להסכמי ההורות המשותפת, אם כי לצערנו אין אחידות בין אולמות בתי המשפט לגבי השלב שבו מוענק התוקף המשפטי.
אז כן, יש לנו צעדים קדימה ואי אפשר להתכחש להם. התקשורת חושפת את הציבור יותר מתמיד לקהילה הגאה בכלל ולמשפחה הגאה בפרט. כך שגדל כאן דור חדש של צעירים שנחשפים למודלים מגוונים לחיקוי. וגדלים עם ידיעה שגם הם יוכלו להקים משפחה במדינת ישראל בבגרותם, כפי שהם רואים לנכון.
יום המשפחה שמח ישראל.
ליחצו לצפייה בכל השירותים עבור קהילת הלהט"ב
*כתבה מירב ירושלמי – עו"ס ומגשרת עם התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי, והתמחות בקהילת הלהט"ב
