בדרך כלל הזוגיות מתחילה מסיפור אהבה ופרפרים בבטן. אנחנו נמשכים, מתלהבים, מתרגשים, חולמים להזדקן יחד! אבל משהו קורה לנו עם הזמן, החוזה הזוגי שלנו משתנה בלי שנשים לב. החוזה הלא מדובר הזה, שקיים בינינו באופן טבעי. יש זוגות שמתרחקים עם השנים, נפרדים, מתגרשים. אחרים מתקרבים יותר ומפתחים אינטימיות גבוהה יותר. מה שבטוח זה שמערכת יחסים לא יכולה להישאר סטאטית, ללא שינויים, לאורך זמן. מערכת יחסים כזו, שלא מתקדמת לשום מקום, היא לא בריאה. כי החיים שלנו מלאים בשינויים טבעיים לאורך מעגל החיים, ולא ייתכן שהשינויים האלה לא יכנסו אל תוך מערכת היחסים וישפיעו עליה. אבל השאלה האמיתית היא איך אנחנו מתמודדים עם השינוי ואיך הזוגיות שלנו מגיבה אליהם. אם הזוגיות לא בריאה מספיק, לא חזקה ויציבה מספיק, ייתכן שלא נצליח למצוא נקודת איזון חדשה ולגבש חוזה זוגי חדש שיתאים לשנינו. ואז הזוגיות בדרך כלל תתפרק. מצד שני, אם נצלח את השינוי, ונגדיר מחדש את מערכת היחסים בינינו בהתאם, הזוגיות רק תתחזק ותצמח.
התפוגגות ירח הדבש: חלק טבעי מזוגיות בריאה
תחילת הזוגיות מאופיינת באופן טבעי בתחושות של אהבה, תשוקה, התרגשות… זו לא סתם תחושה, אלא ממש תגובות פיזיות של הגוף שלנו אחד לשני. תקופת הזוגיות הראשונית מכונה "תקופת ירח הדבש". בשלב זה בזוגיות, בו מתרחשת ה"התאהבות", ישנה פעילות מוגברת של אזורים מסוימים במוח ועלייה בכמותם של מתווכים כימיים כמו דופמין, אדרנלין ואוקסיטוצין, שנקרא גם "הורמון האהבה". כנראה שזוהי דרכו של הטבע לגרום לנו להתחבר זה לזה ולהתרבות.
הטבע אולי רוצה שנתקרב ונתרבה, אבל כנראה שפחות מעניין אותו שהזוגיות תחזיק מעמד לאורך זמן. כי עם הזמן רמת הפעילות הכימית פוחתת ואיתה גם הפרפרים בבטן אחד כלפי השני. האתגר הזוגי שלנו הוא למצוא מכנה משותף בינינו גם לאחר שהפרפרים בבטן פוחתים. זוגיות בריאה מבוססת על ערכים דומים, על חוויות משותפות, על תמיכה הדדית ועוד.
המעבר מזוגיות להורות
לא משנה באיזה גיל הבאתם ילדים, כמה אתם אוהבים אחד את השני או כמה עזרה יש לכם מהסביבה. המעבר להורות משנה את הזוגיות, נקודה. הפוקוס שלנו משתנה, סדרי העדיפויות משתנים, אנחנו משקיעים המון זמן, מאמץ ואנרגיה בילדים. הזוגיות קצת נדחקת החוצה. וגם אחד ההורים בדרך כלל נדחק החוצה. מהמיטה שלו.. לטובת הבייבי החדש 🙂 לא עוזר שכל הסיפור הזה מלווה בשינויים הורמונליים, חששות וחרדות מההורות, חוסר שינה והתמודדות עם דילמות שכלל לא היו חלק מחיינו עד לא מזמן. רק כשאנחנו הופכים להורים אנחנו מגלים איזה הורים אנחנו באמת. וגם איזה הורים הם בני או בנות הזוג שלנו. הרבה פעמים מתגלים בשלב זה פערים. למשל הבדלים בגישות ההוריות, הבדלים בהתמודדות הרגשית עם ההורות, פער בין ההורה שציפיתי להיות לבין מה שקרה בפועל וכו'.
ההורות כוללת הרבה קושי ומורכבות ולוקח זמן להתאזן מחדש. הרבה פעמים עד שזה כבר קורה, מגיע הריון נוסף שמפר את האיזון. אנחנו יכולים לבלות כמה עשורים בגידול ילדים ובהשקעת מיטב זמננו וכוחותינו בהורות. האתגר הזוגי הוא לשמור על ה"זוג" שאנחנו במקביל ל"הורים" שאנחנו. אם כל מה שיש בינינו זה ההורות המשותפת, אז ברגע שהילדים יגדלו ויפרשו כנפיים – לא יישאר לנו כלום. נכון שזה מאוד קשה לתת תשומת לב לזוגיות כשהילדים קטנים, אבל האמת היא שלא צריך הרבה בשביל זה. כל עוד אתם יכולים להישען ולסמוך זה על זה, כל עוד אתם מצליחים למצוא את הרגעים שהם רק שלכם, אפשר לתחזק זוגיות בריאה במשך שנים רבות.
התפתחות אישית בתוך זוגיות
השינוי הזה קורה לכולנו, אבל יש זוגות שיוצאים ממנו מחוזקים מתמיד וישנם זוגות שחווים כאן משבר משמעותי. כולנו משתנים ומתפתחים עם הזמן, זו דרכו של עולם. אבל אפשר להצביע על כמה פרמטרים עיקריים שיכריעו על איזה צד של המפה השינוי הזה ימצא אותנו ואת הזוגיות שלנו:
- קצב ההתפתחות – האם מדובר בשינוי הדרגתי או שינוי שקרה ביום בהיר אחד ונחת על בן/בת הזוג בהפתעה? שינויים הדרגתיים הרבה יותר קלים לעיכול במובן הזוגי ונותנים לנו יותר זמן לשנות את ההסכם הזוגי שכל כך מוטמע בנו.
- סימטריה – האם בני הזוג התפתחו בו זמנית לאורך מערכת היחסים, כל אחד בדרכו שלו? או שאחד מהם "פתח פער", אולי אחד "נשאר מאחור"? כשיש פער, למעשה אחד מבני הזוג "מפר" את ההסכם הלא מדובר, ומאלץ במידה מסוימת את בן או בת הזוג להתאים את עצמו. על מנת להתמודד עם שינוי כזה, שני בני הזוג צריכים להיות מודעים ורגישים ולשאול את עצמם האם השינוי מתאים להם וכיצד הם רוצים לגשת אליו כך שיהיה נכון לשני הצדדים ולא כאילוץ.
- תגובת הצד השני – האם הצד השני שמח בהתפתחות שלי, מעודד? מפרגן? או שאולי כועס? אולי מקנא? בסוף מדובר כאן בהדדיות וכל שינוי של ההסכם הזוגי צריך להתקיים בשותפות.
האתגר הזוגי הוא לצמוח יחד, כל אחד ואחת במסלול האישי, וגם יחד כזוג. לאפשר את ההתפתחות, לא להיבהל ממנה, לשאוף אליה, ולתמוך אחד בשני או בשנייה לאורך הדרך.
*כתבה מירב ירושלמי – עו"ס ומגשרת, התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי
