שיטת נסטינג: ממשיכים לחלוק את הבית למרות הגירושים!

מקור תמונה: www.canva.com

סוגיית המגורים רלוונטית עבור כל זוג שמתכנן גירושים או פרידה, במיוחד כאשר יש ילדים ברקע. ההחלטה איפה יגור כל אחד מבני הזוג ואיפה יגורו הילדים היא משמעותית מאוד. יש הרבה שיקולים שצריך לקחת בחשבון וההחלטה הזו משפיעה על החיים של כל בני המשפחה. הרגע הזה של המעבר הפיזי ועזיבת הבית זהו רגע קריטי בתהליך. אני תמיד מכינה את ההורים ברגישות לקראת השלב הזה. אנחנו מתמקדים ביצירת חוויית מעבר יחסית חלקה עבור הילדים. שיטת הנסטינג יכולה אמנם להקל על הילדים את השינוי, אבל יש בה גם לא מעט חסרונות. נרחיב עוד בהמשך, אך קודם נבין את מערכת השיקולים בהחלטה על שינוי המגורים בתהליך גירושין.

שיקול מספר 1: המצב הכלכלי

השיקול הראשון הוא השיקול הכלכלי. בכל משפחה יש נסיבות כלכליות שונות – האם הבית שהם גרים בו הוא בבעלותם? או שהם שוכרים? האם יש אפשרות למכור את הבית ולהתחלק בסכום הרווח מהמכירה, לאחר כיסוי המשכנתא, אם נותרה? אפשרות אחרת היא שאחד מבני הזוג יישאר לגור בבית הקיים והשני יעבור לגור במקום אחר. יקנה בית חדש, ישכור דירה או ימצא פתרון מגורים אחר כמו לחזור לבית ההורים. במקרה כזה אנחנו דנים בגישור לגבי הפיצוי שיעניק הצד הנשאר לצד העוזב כך שהחלוקה תהיה הוגנת והגיונית.

ההוצאות על משכנתא או שכר דירה זה מה שאנחנו מכנים "מדור". כמובן שבשיקולים הכלכליים נכנסות גם הוצאות נוספות כמו ארנונה, חשמל, מים, ועד בית וכו'. אלו הן "הוצאות המדור".

כאשר דנים בסוגיית המגורים צריך להתייחס גם להכנסות, לא רק להוצאות. מה המשכורות של כל אחד מבני הזוג? האם יש ביניהם פערים משמעותיים שיכולים להשפיע על קבלת ההחלטה? אילו נכסים יש לבני הזוג או מקורות הכנסה אחרים? את כל הנתונים האלה אנחנו פורשים על השולחן בתהליך הגישור ובונים ביחד את הפתרון הכי מתאים. אין כאן נכון או לא נכון.

שיקול מספר 2: אופי חלוקת האחריות ההורית

קודם כל נשאלת השאלה מה הם זמני השהות? האם האחריות ההורית היא משותפת, הילדים אמורים ללון אצל שני ההורים? בהנחה וכן, אנחנו צריכים לדאוג שלילדים יהיה מקום ראוי לשהות בו אצל שני ההורים. זה משליך על היכולת הכלכלית של ההורים להחזיק שני בתים נפרדים עם תנאי מחיה דומים עבור הילדים.

אבל נניח בצד את היכולת הכלכלית של ההורים. נתייחס רק לאפשרויות המגורים השונות בהתייחס לילדים במשפחה. יש כמובן אפשרות שאחד ההורים יישאר לגור עם הילדים בבית הנוכחי וההורה האחר יעבור לסידור מגורים חלופי שבו יהיה מקום ראוי גם לילדים. או שהמשפחה תעזוב את הבית הנוכחי וכל אחד מההורים יעבור לבית מגורים חדש. בכל מקרה, הילדים יעברו בין שני הבתים של ההורים בהתאם לחלוקת הזמנים ביניהם. לפני שתתקדמו בתהליך, אני ממליצה מאוד לקרוא את המדריך המלא לגירושים עם ילדים.

שיקול מספר 3: המרחק

נניח שההורים מחליטים לגור בשני בתים נפרדים – מה המרחק הסביר בין הבתים? זה משהו שכדאי לסכם מראש. מה המרחק המקובל בהנחה שהילדים צריכים לעשות את המעבר בין הבתים באופן קבוע? ומעבר לכך, ההורים צריכים להיות מסוגלים להעביר את הילדים מבית לבית. אם מדובר במרחק נסיעה אבל לאחד מההורים אין רכב, מה הפתרונות שאפשר להציע? בהקשר זה יש משמעות לאופי חלוקת האחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות. יש הבדל בין מצב שהילדים צריכים לעבור בין הבתים כל יום יומיים לבין מצב של מעבר אחת לשבוע או אחת לחודש או רק בחגים, בחופשות וכו'.  

שיקול מספר 4: שינויים טבעיים לאורך החיים

לכולנו קורים שינויים לא מתוכננים באופן טבעי לאורך מעגל החיים. למשל זוגיות חדשה, ילדים נוספים, החלטה על שינוי מגורים, מעבר לעיר או למדינה אחרת ועוד. חלק מהדברים אפשר לסכם במסגרת הסכם הגירושין וחלק מהדברים אנחנו לא יכולים לצפות מראש. לפעמים גם אם מסכמים אותם מראש, הדברים משתנים וצריך לדון עליהם מחדש. בהסכמה משותפת והידברות אפשר למצוא פתרונות להכל. זה היתרון הגדול של תהליך הגישור – מקבלים כלים לתקשורת ולפתרון קונפליקטים גם בהמשך הדרך.

אז מהי שיטת הנסטינג המדוברת?

מדובר בפיתרון יצירתי לסוגיית המגורים בגירושין שהגיע אלינו מארה"ב. בשיטת הנסטינג הילדים נשארים לגור בבית המשפחה וההורים הם אלו שמתחלפים ביניהם. היתרון כאן הוא ברור. הילדים חווים פחות מעברים ושומרים על מידה של יציבות. מכאן שמה של השיטה – נסטינג, מלשון "נסט" ("קן" באנגלית). הילדים בעצם נשארים בקן המוכר שלהם, וההורים מתחלפים ביניהם כדי להגן על הגוזלים שבקן. בהתאם לזמני השהות שנקבעו, בכל פעם הורה אחר גר עם הילדים בבית וההורה השני עובר לדיור חלופי. בארה"ב התופעה הזו נפוצה בעיקר בקרב הורים מבוססים כלכלית. עם בתים גדולים שבהם ההורים אפילו לא חייבים לחלוק את אותו החדר או אותה מיטה.

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר הורים מתגרשים בישראל שבוחרים בשיטת הנסטינג. גם אצלנו זה קורה בעיקר במשפחות במעמד סוציו-אקונומי גבוה. שיכולות להרשות לעצמן להשקיע בדיור חלופי לכל אחד מההורים. אבל אני רואה גם לא מעט הורים עם יכולות כלכליות נמוכות יותר שבוחרים בשיטה זו דווקא בגלל השיקול הכלכלי. בימים שההורה אינו גר בבית המשפחה הוא יכול לשהות בדירה חלופית שהיא יחסית קטנה וההוצאות עליה קטנות יותר. אין צורך בחדרים נוספים עבור הילדים. כל הורה יכול לשכור לעצמו דירה קטנה כזו, או שאפילו חולקים את הדירה החלופית (מה שנקרא –"נסטינג כפול"). חולקים גם את ההוצאות על שתי הדירות ומתחלפים ביניהם. אבל אין ספק שזה יכול לקרות רק במקרים מסוימים שהיחסים בין הפרודים יכולים לאפשר זאת. יש כאן גם חיסכון בכל הנוגע לרכישת ריהוט חדש וציוד כפול לילדים.

שיטת נסטינג גירושין – למה כן?

היתרונות ברורים. הילדים נשארים לגור בביתם המוכר, בחדר שלהם, עם מינימום שינויים בשגרת החיים. במקום שהילדים יתחילו לעבור מבית לבית, להתרגל למקום חדש, ולהתאים את חייהם למצב החדש, ההורים הם אלו שעושים זאת. זו דרך להפחית את ה"זעזוע" שחווים הילדים ולשמר עד כמה שניתן את תחושת היציבות והשייכות. אלו חשובות מאוד עבור הילדים בתהליך הגירושין. כמו כן, בקונסטלציה מסוימת לשיטה הזו יכול להיות גם יתרון כלכלי, כפי שהסברתי קודם. אבל, וזה אבל גדול! בעייני הפתרון הזה, על אף יתרונותיו, לא יכול להיות פתרון קבע. הוא חייב להיות זמני ומוגבל. בחלק הבא אני אסביר בדיוק מדוע.

שיטת נסטינג גירושין – למה לא?

בעיקר כי בזמן שאנחנו מגנים על נפשם של הילדים בתהליך, אנחנו גם מבלבלים אותם וגם חושפים את נפשנו שלנו להתמודדות רגשית מורכבת. לכן, אני ממליצה שהבחירה בשיטה זו תהיה מוגבלת למקרים מאוד ספציפיים. ובכל מקרה, שתהיה זמנית בלבד ואף מוגדרת מראש בזמנים.

הבעיה העיקרית היא שאנחנו הופכים את הילדים ל"בעלי הבית". אנחנו מטשטשים את הגבולות בין ההורים לילדים וזה יכול מאוד לבלבל. אפילו במובן זה שאין אפשרות להגיד לילדים – "בבית שלכם עם אמא אפשר כך ובבית שלכם עם אבא אפשר כך". כי זה אותו הבית! הרבה יותר מורכב לדבר על "הימים שאמא גרה בבית" לעומת "הימים שאבא גר בבית".

מעבר לכך, תחשבו על הגבולות ביניכם – רגשית וטכנית. איך חולקים את אותה מיטה ואותה מקלחת, רגע אחרי שנפרדתם? ואיך מנהלים את משק הבית המשותף למעשה, למרות שנפרדתם? תחשבו למשל על קניות לבית – מי קונה ומתי? איך מתחשבנים וכו'? או מה קורה אם השארתם את הבית עם ערמת כלים וכביסות? האם ההורה השני צריך לנקות במקומכם? וכמובן החיסרון הכי גדול מתגלה עם הזמן – איך נכנסים למערכת יחסים חדשה כשממשיכים לחלוק יחד בית?

אז אני לא פוסלת את שיטת הנסטינג. לפעמים היא בהחלט יכולה להתאים, אבל כאמור רק לטווח הקצר. רק כפיתרון ביניים עד שתתארגנו ותסדרו את כל מה שצריך לסדר כדי להמשיך הלאה.

*כתבה מירב ירושלמי – עו"ס ומגשרת, התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי