המשפחה היא המקור שלנו. כולנו מגיעים ממשפחת מוצא כלשהי ויוצרים עבור עצמנו את התא המשפחתי שלנו בבגרות. זו החוזקה שלנו וגם הנקודה הרגישה ביותר, המהות של מי ושל מה שאנחנו. בילדות, ההתפתחות שלנו תלויה במידה רבה במשפחה, ולאורה אנחנו מתעצבים וגדלים. ככל שעובר הזמן, באופן טבעי, מתרחשים תהליכי היפרדות ואנחנו מפתחים עצמאות, מתחילים לגבש את הזהות העצמית שלנו. במשך כל החיים אנחנו מתמודדים עם אתגרים ו"משימות" והמשפחה משחקת תפקיד חשוב באופן ההתמודדות שלנו. היא יכולה להיות משאב שמסייע להתמודד, להעניק תמיכה וגיבוי, לדחוף אותנו קדימה. היא יכולה גם להיות מקור לקונפליקטים וללחצים. בכל מקרה, התפקוד שלנו תלוי במידה רבה ביחסים המשפחתיים שלנו.
מהו טיפול משפחתי?
כשאומרים "טיפול משפחתי" מתכוונים למפגשים או שיחות הנעשות בהרכב של המשפחה כולה, או חלקה. המשפחה למעשה מגויסת לתהליך, ללא תלות בסיבה שהביאה אותם אל הטיפול. בדרך כלל המפגשים מתקיימים אחת לשבוע, ומשך התהליך לרוב קצר ומוגדר. זאת בעיקר משום שהטיפול המשפחתי בדרך כלל מאורגן סביב קושי מסוים או התמודדות מסוימת של המשפחה, או אחד מחבריה.
מתי לפנות לטיפול משפחתי?
כאמור, טיפול משפחתי בדרך כלל ממוקד סביב התמודדות מסוימת. כל מצב של שינוי עלול להביא את המשפחה אל הטיפול, עד אשר יושג איזון מחדש. לכן, מקרים כמו מוות ואובדן, חולי נפשי, קשיים כלכליים, קונפליקטים משפחתיים וכו' הם דוגמאות למצבים בהם טיפול משפחתי יכול לסייע עם קבלת כלים להתמודדות ועם השגת האיזון המיוחל.
כמו כן, כאשר אחד מבני המשפחה מתמודד עם משבר כלשהו, או כאשר יש מערכת יחסים מסוימת במשפחה שמייצרת קשיים, טיפול משפחתי והתגייסות של כלל המשפחה יכולים לסייע בהתמודדות. מעבר לכך, קושי של אחד מבני המשפחה יכול להיות הגורם ש"מציף" קשיים אחרים ברמה המשפחתית. זו בדיוק הסיבה שטיפול משפחתי יכול להיות מאוד רלוונטי, גם כאשר נראה שהקושי הוא נקודתי. למשל, מקרים של בעיות התנהגות אצל אחד הילדים, או קשיי הסתגלות למשל, עלולים להתגלות כביטוי לקונפליקטים אחרים המתרחשים במשפחה, או מתחים שהילד צובר כתוצאה מאירועים שהוא חווה בבית.
העבודה הטיפולית
קיימות גישות טיפוליות שונות המתייחסות למשפחה. אחת הגישות המרכזיות היא הגישה המערכתית של סלבדור מינושין. על פי גישה זו, המשפחה היא יחידה המתפקדת כמו כל מערכת אחרת בטבע. יש לה מבנה ותפקיד, יש לה תת-מערכות המנהלות בעיניהן יחסי גומלין, יש לה גבולות, יש גורמים חיצוניים המשפיעים עליה ויש דפוסים המאפיינים את התנהלותה. הגישה המערכתית מזמינה אותנו לבחון כל קושי של אחד מבני המשפחה או של מערכת יחסים מסוימת במשפחה תחת העדשה של התא המשפחתי כולו. כלומר, ככל שנטיב לזהות ולהכיר את מערכות היחסים במשפחה, את דפוסי התקשורת במשפחה, את הגבולות המאפיינים אותה וכו', כך נדע להסביר טוב יותר את ההתמודדות האישית של כל אחד ואחת מבני המשפחה, בתוך התא המשפחתי ומחוצה לו. מעבר לכך, זיהוי מוקדי הקושי במשפחה, טיפול בהם ואימוץ כלים אדפטיביים להתמודדות עם סיטואציות במשפחה, יטיבו עם התא המשפחתי כמכלול ובו זמנית גם יהיה בכוחם לשפר את מצבם האישי והרגשי של כל אחד ואחת מבני המשפחה.
אני מאמינה בשילוב בין הגישה המערכתית לגישה הנרטיבית. על פי הגישה הנרטיבית, סיפור חיינו נבנה במשך החיים באמצעות אינראקציות עם הסביבה. המשפחה כמובן משחקת תפקיד משמעותי בהבניית נרטיב החיים שלנו. במהלך הטיפול המשפחתי מתגלה הנרטיב של כל אחד ואחת מבני המשפחה לחוד והסיפור המשפחתי המשותף. טיפול בגישה הנרטיבית מאפשר להבנות יחד נרטיב חדש, מבוסס על כוחות ומשאבים הקיימים בכל אחד ואחת מבני המשפחה ובתא המשפחתי כיחידה מאוחדת.
בשורה התחתונה, טיפול משפחתי מומלץ במגוון מצבים בחיים והוא יכול להביא את משפחתכם לשינוי שיטיב עם כל בני המשפחה היום ולהמשך החיים. בכל קושי או התמודדות זיכרו כי התגייסות המשפחה חיונית לתהליך.
טיפול משפחתי יכול להתאים לכם? רוצים להתייעץ? מוזמנים לפנות אליי ונבחן את האפשרויות יחד. כל המידע כאן.
למאמרים נוספים בתחום כנסו לבלוג שיחוחים
*כתבה מירב ירושלמי – עו"ס ומגשרת, התמחות בטיפול זוגי ומשפחתי
