טיפול רגשי לילדים ומתבגרים ובני משפחתם
"הנפש היא כמו ים, מעטים מפליגים בה, רובם נותרים על החוף ומביטים" ~ אבנר שטראוס
כאשר הילדים או המתבגרים שלנו חווים מצוקה רגשית, כל התא המשפחתי שלנו חווה משבר, אשר נותן אותותיו על כל אחד מבני המשפחה, על הזוגיות של ההורים, על היחסים במשפחה וכו'. הרבה פעמים קשה לנו לשים על זה בדיוק את האצבע, אנחנו יודעים ומרגישים שמשהו קורה, אבל קשה לנו להגדיר את זה במילים. במיוחד כאשר הקשיים הרגשיים של המתבגר, והביטוי ההתנהגותי שלהם, מגיעים בסמוך לגיל ההתבגרות, אנחנו נוטים לחשוב שמדובר בהתנהגויות אופייניות הקשורות להתבגרות. פנייה לעזרה מקצועית, לטיפול רגשי לילדים, יכולה לסייע לילד או למתבגר שלנו ולמשפחה כולה.
אני מאמינה כי טיפול רגשי לילדים או למתבגרים מחייב התגייסות של המשפחה כולה. בתהליכים מסוג זה נשלב תמיד בין תיאוריות וכלים ממגוון גישות בתחום הטיפולי, אם כי ניתן להצביע על שתי גישות מרכזיות המובילות אותי כמטפלת – טיפול משפחתי מבוסס התקשרות (ABFT) וטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT). שתי הגישות משלימות זו את זו ובעלות נקודות השקה רבות. שתיהן שמות דגש על התהליך שעוברת המשפחה כדרך התמודדות עם הקושי, שהתעורר בעקבות התנהגותו של הילד או המתבגר.
טיפול משפחתי מבוסס התקשרות (ABFT)
תיאוריית ההתקשרות היא תיאוריה פסיכולוגית ותיקה, לפיה חוויות החיים המוקדמות של כל אחד מאיתנו מעצבות את האופי שלנו, את דפוסי ההתנהגות שלנו ואת היחסים שלנו עם אחרים, למשך שארית חיינו. באופן ממוקד יותר, התיאוריה שמה דגש על אופי הטיפול והיחס שקיבלו הפעוט או הפעוטה בינקותם מהוריהם או מהדמויות העיקריות שטיפלו בהם. מידת האמון והביטחון שיפתחו כלפי ההורים, כלפי עצמם, כלפי העולם קשורה לחוויות ראשוניות אלה. עם זאת, מחקרים רבים בשנים האחרונות מצביעים על כך שדפוסים אלו יכולים להשתנות במהלך החיים וכי ניתן להשפיע עליהם להשתנות.
לפיכך, טיפול משפחתי מבוסס התקשרות מתאים מאוד לצורך טיפול רגשי לילדים ומתבגרים. הטיפול עוסק ב"שיקום ההתקשרות", או במילים אחרות – שיקום האמון והביטחון שהילד או המתבגר חווה כלפי הוריו וכתוצאה מכך גם כלפי עצמו וכלפי דמויות נוספות בחייו. השיקום נעשה על ידי חוויות מתקנות המתרחשות במהלך הטיפול והשפעתן נמשכת גם מחוץ לחדר בחיים האמיתיים. טיפול מסוג זה מסייע למשפחה כולה לזהות את הקונפליקטים, הפערים והקרעים – אלו הקיימים בהווה ואלו שקרו בעבר – לעבד אותם ולמצוא להם פיתרונות בסביבה המוגנת והבטוחה של חדר הטיפולים. כאשר העיבוד נעשה בפתיחות, באותנטיות, מתוך דאגה, אכפתיות ואמפתיה ותוך לקיחת אחריות – מתאפשרת הגדרה מחדש של מערכת היחסים המבוססת על אמון וביטחון. זאת בעיקר משום שהילד חווה את הוריו באופן אחר, חווה מהם קבלה ודאגה, הוא מרגיש רצוי ואהוב. ההורים מצידם נחשפים לקשיים של הילד, לצרכים שלו ולציפיות שלו, כפי שבדרך כלל לא קורה בחיים האמיתיים, ויש להם היכולת להגיב בהתאם ולהיענות לצרכים הרגשיים.
ככל שהילד או המתבגר מפתח אמון בהוריו וביכולת שלהם לתמוך בו ולהעניק לו ביטחון, כך גובר האמון שלו בעצמו ובאחרים, וביכולת שלו להתמודד עם מקורות הקושי בחייו ולהביא לשינוי בהתנהגותו והסתגלותו.
טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT)
DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי) היא גישה טיפולית לעבודה עם אנשים המתמודדים עם קושי בוויסות הרגשי, בין היתר על רקע התמודדות עם הפרעות מתחום בריאות הנפש (חרדה ודיכאון, הפרעת אישיות גבולית, הפרעות אכילה, התמכרות לחומרים, טראומה, נטייה לאובדנות וכו').
גישת ה-DBT מבוססת על מחקרים רבים. היא פותחה בארה"ב בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ובשנים האחרונות החלה להתפתח בארץ, בין היתר כשיטת עבודה המתאימה לטיפול רגשי לילדים ומתבגרים המתמודדים עם מצוקה רגשית, ובני משפחתם. מטרת הטיפול הינה שיפור איכות החיים, הצלחה בהיבטי החיים השונים וחיזוק הרצון להיות בחיים על ידי שינוי של דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות הגורמים למצוקה רגשית.
מאפיין מרכזי בגישת ה-DBT הוא הדיאלקטיקה, שהיא ניגודיות או קוטביות. התפיסה היא כי החיים מורכבים מניגודים רבים, מפערים שקשה להכיל ולהתמודד איתם, פערים שמייצרים "רעש". הפערים יכולים להיות בין תחושות שונות שחש המטופל כלפי עצמו, פערים בינו לבין סביבתו, הוריו וכו'. לכן, מרכיב מרכזי בגישה זו הינו קירוב הניגודים וניסיון להכיל את שני הקטבים יחד. הדיאלקטיקה באה לידי ביטוי גם בניגודיות שבין הקבלה לשינוי – מצד אחד הטיפול עוסק בקבלה. קבלה של המטופל, של רגשותיו וקשייו, קבלה של החוויה עימה הוא מתמודד. כאשר מדובר בילד או מתבגר, נעניק כלים גם להורים כך שישדרו לילד מסר של קבלה. מצד שני הטיפול מעודד שינוי על ידי זיהוי של מחשבות, רגשות והתנהגויות שאינן מקדמות ואינן חיוביות.
